זוגיות היא פרי אהבה ומשיכה הדדית. אנו נכנסים לקשר זוגי עם תקווה למצוא מקום בטוח של קבלה ללא תנאי, הבנה ללא צורך במילים, חברות ותמיכה. תחילתו של הקשר הזוגי מתאפיינת בתחושת אופוריה, שמסתיימת בדרך כלל עם התקדמות הקשר והצורך להתמודד עם מציאות החיים ודרישותיה. ההתפכחות מתקופת ההתאהבות הראשונית מפגישה את בני הזוג עם השונות שביניהם. שונות באופי, בציפיות מהקשר, בדרכי התקשורת, בסגנון החיים, בהתנהגות וכד`. הלמידה ההדדית וההסתגלות האחד לשני בונה את הזוגיות ומאפשרת לכל זוג לבנות לעצמו את הזוגיות שמאפיינת אותו. אז .....
מידע מקצועי / מאמרים |
חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף, המתגונן מפני מה שהוא מזהה כאיום או סכנה ממשיים או דמיוניים, ושהוא מרגיש חסר אונים מולם. היא יכולה להתפתח כתוצאה משילוב של מספר גורמים ולא תמיד ניתן לזהות ולציין באופן מיידי את הסיבה שגרמה להופעתה. חרדה נפוצה בקרב ילדים ומבוגרים נורמטיביים ומתפקדים. 5% - 10% מכלל האוכלוסיה סובלים מהפרעת חרדה ברמות שונות ובתקופות שונות במהלך החיים. כל אחד יחווה רמה מסויימת של חרדה לפחות פעם אחת במהלך חייו. בנסיבות מסויימות הופכת החרדה להפרעה מעיקה, הפוגעת באיכות החיים ומשבשת את מהלכם התקין. הבנה וביצוע טיפול בחרדה ודיכאון
ההנחה העומדת בבסיסה של תיאורית ההתקשרות היא שכאשר ילד חווה ומפנים את הוריו כדמויות דואגת, תומכות ומגינות, הוא מפתח תחושה פנימית של ביטחון בקשר. בטחון זה מוגדר כהתקשרות בטוחה. החוויה הפנימית של קשר בטוח עם ההורים מאפשרת התפתחות של אמון והערכה חיובית של העצמי ושל האחר ויצירת יחסים בינאישיים המתאפיינים בפתיחות. כאשר הילד חווה את הוריו כדמויות נעדרות ("ההורים שלי לא שם בשבילי"), דוחות, ביקורתיות, שתלטניות הוא מפתח תפיסה שלילית של עצמו ושל האחר ויחסיו הבינאישיים יתאפיינו בחרדה, חשדנות והמנעות מקשר בכך בדיוק מטפלים בעזרת טיפול זוגי ממוקד התקשרות.
רוב הזוגות שואפים ליצור בתוך הנישואין מערכת יחסים של ידידות אמתית.
לפני זמן מה פנתה אלי אישה שילדה לפני כשמונה חודשים. היא סיפרה לי שמרגישה מועקה, מעין משקולת בתוך הבטן. בבירור שעשיתי אתה סיפרה שהלידה עוררה אצלה תחושות שאינה יכולה לדבר עליהן עם אף אחד. שמשפחתה אינה מבינה אותה. היא לבד ומרגישה שחייבת עזרה. משהו שתוכל לדבר איתו. עד לשיחה זו היא לא עשתה את החיבור בין הלידה, רגשותיה ודיכאון אחרי לידה.
אני מבקשת להפנות את קוראי המאמר לסרטון אנימציה קצר ביוטיוב, שעוסק בהבדל בין אמפתיה לסימפטיה - למעבר לסרטון ביוטיוב לחץ כאן
האירוע באלנבי 40 עורר בי כאדם, כאם וכמטפלת במתבגרות שאלות ורגשות מורכבים. התקשורת והציבור עסקו בשאלה האם היה זה אונס או שמא היה זה מעשה שנעשה מתוך בחירה חופשית. מי האשם? האם זו הבחורה שהתמסרה מרצונה החופשי למין פומבי או אולי הגברים והמועדון שניצלו את חולשתה?
ראה מידע נוסף..
המילון מגדיר אונס ככפיה מינית, אילוץ בכוח, פעולה הנעשית בניגוד לרצון חופשי. האם זה מה שהיה באלנבי 40? אינני רוצה לענות על שאלה זו ולהכנס לדיון על מקרה פרטי זה. הייתי רוצה לנצל את הדיון הציבורי כדי להתייחס לטיפול ב"נערות בסיכון".
המאמר נכתב בלשון נקבה אך הוא מתייחס לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.
יש החווים את גיל ההתבגרות כתקופה סוערת ומבלבלת. בתקופה זו חלים בגופו של המתבגר שינויים פיזיים ורגשיים והוא נמצא בתהליך של גיבוש זהות והגדרה עצמית חדשים. מי שהכיר עצמו כילד מוצא עצמו משתנה עד לבלי הכר. הילד הופך לאדם בוגר בעל מאפיינים פיזיים חדשים. הוא מסתכל במראה ולא מזהה את מי שהוא פוגש שם. כמעט ואין קשר בין הילד שהכיר עד כה לבין הנער שהפך להיות. הקול, מבנה הגוף והפנים משתנים והוא מתחיל לחוות דברים שאף פעם לא חווה קודם.
במהלך שנות עבודתי כמטפלת להורים וילדים חוויתי לא פעם את הצורך להחזיק בתוכי את צרכיהם ומצוקותיהם המנוגדים של שני הדורות.
במשך שנים ניתנה חשיבות רבה לתהליכים של נפרדות בתוך הזוגיות.ההנחה הייתה שהנפרדות הינה אחד מאבני היסוד ביחסים. ביטויים של צרכי תלות נתפסו כגורם מפריע בהתפתחות הקשר.
|
||||||