הדרכת הורים למתבגרים / ילדים |
גידולו של ילד הינה משימה מורכבת וקשה – פיזית, פסיכולוגית ורגשית.
הניסיון שלנו כילדים במשפחת המוצא שלנו אינו מהווה עוד כלי עבורנו. הכלים החינוכיים של הורינו אינם מקובלים עוד ואנו עומדים חסרי אונים מול ילדינו הדעתנים, העקשנים והחצופים. הפנטזיה שלנו על משפחה מאושרת מתנפצת ואנו חווים כישלון, חוסר אונים ובדידות. לא פעם קורה שהילד שלנו חווה חוויה לא נעימה. הוא מתקשה חברתית, יש לו ליקויים שמקשים על תפקודו, מצבו הרגשי מורכב. אנו ההורים נדרשים לעמוד לצידו ולסייע לו אך לא מוצאים את הדרך. הכאב עצום וכך גם חוסר האונים. אלו הם מקצת מהמצבים אליהם יכולים להיקלע הורים וילדיהם. אני מאמינה כי ניתן לסייע ולחולל שינוי באמצעות שיחה פתוחה והדרכה מקצועית נכונה. העברה בין דורית – (להיות דור שני ל...) במהלך שנות עבודתי כמטפלת להורים וילדים חוויתי לא פעם את הצורך להחזיק בתוכי את צרכיהם ומצוקותיהם המנוגדים של שני הדורות. כמטפלת בהורים קיים בי הצורך לגעת נגיעה עמוקה ואמפתית בציפיות ובכאבים שחווים הורים במהלך התמודדותם עם גידול ילדיהם. מנגד, כמטפלת לילדים אני חשופה להשלכות שיש להתנהגות ולצפיות של ההורים על ילדיהם. לעיתים, מוטלת על הילדים האחריות לממש ולהגשים את הצפיות של ההורים מהם. חוויה זו הביאה אותי להבנה והכרה כי לא ניתן להתייחס לטיפול בילדים במנותק מהוריהם (גם כאשר מדובר בבני דור שני בוגרים המגיעים לטיפול בבגרותם). במאמר זה ארצה להתייחס לתהליכים של השלכות והזדהויות הדדיות בלתי מודעות בין הורים לילדיהם והשפעתם של תהליכים אלה על המבנה הנפשי והרגשי של הילדים. דברי יתבססו על התיאוריה של "התסריטים הנרקיסיסטיים של ההורות" (מנזנו,פלציו,זילקה). תהליכי ההעברה הבין דוריים הינם תהליכים נורמטיביים אוניברסליים ומהווים חלק בלתי נפרד מהקשר הורה – ילד. התוכן העובר מדור לדור הינו ייחודי ובעל משמעות מכרעת להתפתחות הנפשית והרגשית. ניקח לדוגמא את חווית הקורבנות. חוויה זו יכולה לעבור בתהליך של העברה בין דורית מהורה שחווה ניצול מיני בילדותו וכן מהורה שהיה קורבן בשואה. למרות שבשני המקרים מועברת חוויה של קורבנות האופי והתוכן בכל אחד מהמקרים אחר ולכן יועברו אחרת בתהליכי ההעברה הבין דוריים. בשל כך מתאפיינת כל אחת מקבוצות אלה במבנה פסיכולוגי ייחודי. פרויד מסביר את תהליך ההעברה הבין דורית במונחים של `אידיאל האני`. על פי תפיסה זו ההורים מטילים על הילד את אידיאל האני שלהם (מה שהם היו רוצים להיות). הילד מזדהה עם אידיאל זה והופך אותו לאידיאל של עצמו. בעתיד הוא ישליך על הילד שלו את אותו אידיאל שהזדהה והפנים בילדותו. במילים אחרות, הילד מזדהה עם הציפיות של הוריו ממנו ופועל להגשימן. כך הופכות ציפיות אלה לחלק מצפיותיו של הילד מעצמו ומשפיעות על תפישת העצמי שלו. העיסוק ב"תסריטים הנרקיסיסטיים של ההורות" שם את הדגש על היחסיםהורים – ילדים. בתוך יחסים אלה נבנה תסריט שהוא מעין סיפור המתרחש בפנטזיה הלא מודעת של ההורה. ההורה בונה בעולמו הפנימי מעין סיפור לא מודע, שבו הוא מייעד לילד תפקיד ובונה סביבו ציפיות. ההורה נותן גם לעצמו תפקיד בעולמו של הילד. עם הולדת התינוק מתחילה להיווצר דרמה, המתרחשת בקשר המתהווה בין ההורה לילד. דרמה זו נגזרת מתוך התסריט שבנה ההורה עבור הילד שלו. משמעותה של אותה דרמה היא, שההורה משליך על הילד באופן ישיר חלקים מעצמו. לדוגמא, הורה שלא הגשים עצמו ככדורגלן, דוגמן, רופא וכד` יצפה מהילד שלו להיות מה שהוא לא הצליח להיות. כך נבנית מערכת היחסים ביניהם סביב ציפייה זו והיא עלולה לגרום ללא מעט קשיים בקשר ביניהם. לדינמיקה זו של יחסי העברה שני מרכיבים עיקריים: השלכה שפרושה – תפקיד הילד עבור הוריו הוא להיות מה שהם היו רוצים להיות. לדוגמא: אב שהיה בילדותו ילד מאוד בעייתי ומאכזב עבור הוריו. הילד שלו מקבל את תפקיד הילד האידיאלי שהוא לא הצליח להיות. זאת אומרת שעל הילד להיות ילד אידיאלי על-פי המונחים והציפיות של אביו. הזדהות נגדית שפרושה לדוגמא: על ידי כך שהילד ימלא את תפקיד הילד האידיאלי אביו יוכל למלא את תפקיד האב האידיאלי שלא היה לו בילדותו והוא היה רוצה שיהיה לו. זאת אומרת שכאשר הילד ממלא את התפקיד שיועד לו בדרמה של אביו (להיות ילד אידיאלי) הוא מאפשר לאביו למלא את תפקיד האב האידיאלי שהיה חסר לו בחייו. האב שלא חווה את אביו כאב אידיאלי רוצה באמצעות בנו להיות אב אידיאלי לבנו. כך דרך ההזדהות עם הבן יוכל האב לחוות מחדש את קיומו של אב משמעותי עבורו ובכך לעשות תיקון לחוויותיו בילדותו. על-פי תפיסה זו הילד אינו מהווה ישות נבדלת ונפרדת מהוריו אלא מצוי במצב של הדדיות נפשית איתם: הדרמה מועברת באופן השלכתי, ללא תיווך מילולי מעולמו הפנימי של ההורה אל עולמו הפנימי של הילד. משמעותה של חוויה זו היא, שהילד חי בתסריט שאינו שלו אלא בתסריט של הוריו. הוא כלוא בתפקיד שיועד לו והושלך עליו מבלי שיוכל לחיות את חייו עם עצמי אמיתי ובתחושה של חופש פנימי. כאשר הילד מרגיש שאינו יכול או אינו מצליח להגשים את צפיותיהם של הוריו עלולים להיווצר קשיים בקשר שיבואו לידי ביטוי באמצעות סימפטומים. לסיכום אני כמטפלת עוסקת בטיפול ובהבנה של תהליכים נפשיים. כאשר אני מטפלת בילדים או במבוגרים בני הדור השני אני מחזיקה בתוכי את ההקשבה לתהליכי ההעברה הבין דוריים. כך אני מאפשרת למטופל להבין את התהליכים הנפשיים שלו ולהתחיל לבנות הפרדה בינו לבין התסריט שבו הוא חי ואליו הוא מגיב. כאשר הורים נקלעים לקושי בקשר עם ילדיהם אני מסייעת להם לבדוק מהו התסריט שהם כלואים בו עם ילדם, שאינו מאפשר להם להיות אתו בקשר פתוח ומקבל. |
||