במהלך שנות עבודתי כמטפלת להורים וילדים חוויתי לא פעם את הצורך להחזיק בתוכי את צרכיהם ומצוקותיהם המנוגדים של שני הדורות. כמטפלת בהורים קיים בי הצורך לגעת נגיעה עמוקה ואמפתית בציפיות ובכאבים שחווים הורים במהלך התמודדותם עם גידול ילדיהם מנגד, כמטפלת לילדים אני חשופה להשלכות שיש להתנהגות ולצפיות של ההורים על ילדיהם. לעיתים, מוטלת על הילדים האחריות לממש ולהגשים את הצפיות של ההורים מהם. חוויה זו הביאה אותי להבנה והכרה כי לא ניתן להתייחס לטיפול בילדים במנותק מהוריהם (גם כאשר מדובר בבני דור שני בוגרים המגיעים לטיפול בבגרותם).
במאמר זה ארצה להתייחס לתהליכים של השלכות והזדהויות הדדיות בלתי מודעות בין הורים לילדיהם והשפעתם של תהליכים אלה על המבנה הנפשי והרגשי של הילדים. דברי יתבססו על התיאוריה של "התסריטים הנרקיסיסטיים של ההורות" (מנזנו,פלציו,זילקה).
תהליכי ההעברה הבין דוריים הינם תהליכים נורמטיביים אוניברסליים ומהווים חלק בלתי נפרד מהקשר הורה – ילד. התוכן העובר מדור לדור הינו ייחודי ובעל משמעות מכרעת להתפתחות הנפשית והרגשית. ניקח לדוגמא את חווית הקורבנות. חוויה זו יכולה לעבור בתהליך של העברה בין דורית מהורה שחווה ניצול מיני בילדותו וכן מהורה שהיה קורבן בשואה. למרות שבשני המקרים מועברת חוויה של קורבנות האופי והתוכן בכל אחד מהמקרים אחר ולכן יועברו אחרת בתהליכי ההעברה הבין דוריים. בשל כך מתאפיינת כל אחת מקבוצות אלה במבנה פסיכולוגי ייחודי. פרויד מסביר את תהליך ההעברה הבין דורית במונחים של `אידיאל האני`. על פי תפיסה זו ההורים מטילים על הילד את אידיאל האני שלהם (מה שהם היו רוצים להיות). הילד מזדהה עם אידיאל זה והופך אותו לאידיאל של עצמו. בעתיד הוא ישליך על הילד שלו את אותו אידיאל שהזדהה והפנים בילדותו. במילים אחרות, הילד מזדהה עם הציפיות של הוריו ממנו ופועל להגשימן. כך הופכות ציפיות אלה לחלק מצפיותיו של הילד מעצמו ומשפיעות על תפישת העצמי שלו. העיסוק ב"תסריטים הנרקיסיסטיים של ההורות" שם את הדגש על היחסיםהורים – ילדים. בתוך יחסים אלה נבנה תסריט שהוא מעין סיפור המתרחש בפנטזיה הלא מודעת של ההורה. ההורה בונה בעולמו הפנימי מעין סיפור לא מודע, שבו הוא מייעד לילד תפקיד ובונה סביבו ציפיות. ההורה נותן גם לעצמו תפקיד בעולמו של הילד. עם הולדת התינוק מתחילה להיווצר דרמה, המתרחשת בקשר המתהווה בין ההורה לילד. דרמה זו נגזרת מתוך התסריט שבנה ההורה עבור הילד שלו. משמעותה של אותה דרמה היא, שההורה משליך על הילד באופן ישיר חלקים מעצמו. לדוגמא, הורה שלא הגשים עצמו ככדורגלן, דוגמן, רופא וכד` יצפה מהילד שלו להיות מה שהוא לא הצליח להיות. כך נבנית מערכת היחסים ביניהם סביב ציפייה זו והיא עלולה לגרום ללא מעט קשיים בקשר ביניהם.
לדינמיקה זו של יחסי העברה שני מרכיבים עיקריים: השלכה שפרושה – תפקיד הילד עבור הוריו הוא להיות מה שהם היו רוצים להיות. לדוגמא: אב שהיה בילדותו ילד מאוד בעייתי ומאכזב עבור הוריו. הילד שלו מקבל את תפקיד הילד האידיאלי שהוא לא הצליח להיות. זאת אומרת שעל הילד להיות ילד אידיא
